החלטה בתיק בפ"ת 2077-04-11

מונחת בפני בקשת המדינה להאריך את פסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו ואף מעבר לתקופה של שישה חודשים.

הרקע לבקשה ולהליך, הוא אירוע שהתרחש בשעת בוקר מוקדמת יחסית בתאריך 10.3.11  באזור הטיילת בתל אביב כאשר על פי הטענה המשיב נהג בהיותו שיכור ברמה של 700 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף וכאשר הוא מאבד שליטה ברכבו ללא סיבה סבירה, סוטה ימינה ופוגע במדרכה ובעמודי בטון.

נטען כי כתוצאה מהתאונה, ניזוק רכבו של המשיב.

הצדדים  טענו בפני וחומר החקירה הוגש לעיוני.

מאחר שהסניגור חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אדרש תחילה לעניין זה.

הסניגור חלק למעשה על כך שהנאשם נהג באירוע.

לדברי הסניגור, משאין ראיות לכאורה לעצם הנהיגה, אזי ברור שגם אין מתקיית נהיגה בשכרות, שהרי לשיטתו, לא היתה כלל נהיגה.

עיינתי בחומר החקירה, ומסקנתי בעקבות כך היא שבהחלט יש ראיות לכאורה לעובדת הנהיגה על ידי המשיב.

ראשית יאמר כי בשום מקום בחומר הראיות, לא מצאתי אמירה של המשיב, בכל הזדמנות שהיא על כי לא נהג ברכב כלל.

שנית יאמר, כי יש אמירות חוזרות ונשנות באופן פוזיטיבי מפי המשיב לכאורה, על כי נהג גם נהג,ואף מתאר הוא את אופן הנהיגה, ומה ארע לו תוך כדי נהיגה.

אפנה בהקשר זה לשורה של מסמכים המצויים בחומר החקירה ובהם בין היתר ההודעה שמסר המשיב במשטרה, שם מתאר כיצד נהג ברכב במקום ובזמן, כיצד עבר את מלון שרתון בנהיגה, וכי לאחר 100 או 200 מטרים חש בעייפות, איבד שליטה והרכב עלה על המדרכה בצד ימין, ובהמשך מתאר המשיב כי מזג האויר בעת הנהיגה היה עם ראות טובה, ושדה הראיה היה פתוח לפנים וכי נסע במהירות נמוכה לדבריו של בערך 20 או 30 קמ"ש  וכי לא היתה בעיה של ראות וכי מצב התנועה היה כזה שנסע הוא בנתיב ימני מתוך 2 נתיבים והכביש היה ריק.

בהמשך מספר המשיב אודות השתיה האלכוהולית ששתה לפני כן ואודות מסלול נסיעתו לכיוון חוף הים וכי התאונה קרתה לו מרוב צער ועייפות וכי  זו הסיבה שפגע במדרכה ועלה עליה.

המשיב נשאל בחקירתו אם הרגיש לפני התאונה כי הוא לא שולט ברכב והשיב כי עייפות נפלה עליו פתאום לפני התאונה ואז התעורר ואז קרתה התאונה.

בטופס תחקור המצוי בתיק החקירה מתאר המשיב כי יש לו לחץ ובעיות כלכליות ורפואיות אשר הביאו אותו למצב הדברים הזה ולתאונה.

שמעתי מפי הסניגור כי המשיב בכלל לא היה במצב להיחקר בעקבות התאונה ואולם יש לשים לב שמדובר בתאונת נזק בלבד ואין טענה בדבר חבלה גופנית למשיב, ולפיכך גם איני רואה סיבה מדוע בפרט בשעה תשע בבוקר, עת נחקר במשטרה, לא יוכל המשיב כבר להימצא במצב בו הוא מספר בפרוטורט כפי שסיפר כיצד נהג וכיצד היו תנאי הדרך בעת הנהיגה.

הנה כי כן, יש ראיות לכאורה בהחלט כפי שאמרתי לכך שהיה מעשה של נהיגה .

ואם אין בפני בדברי הסניגור השגות בקשר עם בדיקת השכרות - ואין בפני השגות כאלה בטיעונים היום - המשמעות היא שגם יש ראיות לכאורה לכך שהמשיב  היה שיכור וכי גרם לתאונה הנ"ל ואף יש צדק רב באמירת התובע כי במקום זה בלב תל אביב בשעה שבע בבוקר, אך בנס לא נסתיימה תאונה זו בנפגעים בנפש.

משקבעתי כי יש ראיות לכאורה, נדרש אני לשאול את עצמי בקשר עם מידת המסוכנות מהמשך הנהיגה.

עניין זה ראוי להיבחן בשים לב לחומרת האירוע ובשים לב לעבר תעבורתי.